מי אני
ד"ר רונית בועז, מרצה לספרות ופילוסופיה. בעלת תואר שלישי במסלול ישיר במחלקה לספרות באוניברסיטת בר אילן.
זו אכן אני, אולם הדרך לתיוג הנכסף והמכובד הזה הייתה מעניינת לא פחות, ואשמח לחלוק אותה עמכם.
אל האוניברסיטה הגעתי באיחור-מה; אהבתי את שירותי הצבאי בחיל האוויר והשתהיתי בו כמה שנים, אולם חרף העניין הרב בתפקידים שמילאתי, ואהבתי לחיל, חשתי ש"החיים הם במקום אחר".
אמירתו הנפלאה הזו של המשורר ארתור רמבו – החיים הם במקום אחר –היא אחת התמות המוסיפה להעסיק אותי כעת, שנים רבות לאחר מכן, כמשאלה השבה ומגולמת ביצירות ספרותיות רבות.
עוד בטרם הגעתי לאוניברסיטה, במהלך השירות הצבאי, למדתי באוניברסיטה הפתוחה קורסים בספרות ופילוסופיה. אולם החיים האקדמאים משכו אותי, ולבסוף, כרעייה וכאם צעירה הגעתי לאוניברסיטת בר-אילן והשלמתי לימודי B.A. בספרות ופילוסופיה כללית, בשנת 1989, ובהצטיינות. במקביל למדתי לימודי הוראה, שגם אותם סיימתי בהצטיינות.
תמיד אהבתי ללמוד, את הלימוד השיטתי והפורמאלי מזה, ואת הלימוד העצמאי, השואף כל העת להשלים פערים ולהרחיב את האופקים מזה.
בשנים הבאות התנסיתי בהוראה ובחינוך בבית הספר האזורי באר-טוביה, הוקסמתי מהנעורים והאמנתי בכל לב בתפקידו המעצב והמשמעותי של המחנך/כת. היו אלו שנים תוססות, מאתגרות ומרגשות, וכל אותה העת נותרה האקדמיה מחוז-חפץ.
מששבתי ללימודי ה M.A זומנה לי אפשרות, שטרם עלתה על דעתי, הוצע לי על ידי מנהלת המחלקה שהערכתי מאוד, ד"ר זולייט חסין ז"ל, לעשות מסלול ישיר לדוקטורט.
האופק החדש, שנפתח או-אז בפני, הבהיר לי עד כמה אני להוטה להתמסר למחקר האקדמי, נכונה הייתי לאתגרים של שפה, מיעוט מקורות באנגלית והתמודדות עם יצירות מורכבות פסיכולוגית, פילוסופית ופואטית כאחת. שנים אלו של המחקר עברו עלי ספונה בחדר עבודתי, וכוננו שינוי משמעותי של אורחות חיי – ריתמוס חדש נמזג בהם – שלו ומסעיר כאחד. בשנים הללו ילדתי את בני השלישי, והתנסיתי בהורות אחרת, בוגרת ובשלה, שלא גרעה מעבודת המחקר והעשירה את עולמי עד בלי די.
נושא המחקר היה: "ההכרח והאפשרות בקיום האנושי – פרשנות אונטולוגית אקסיסטנציאלית ליצירותיו של ארנסטו סבטו."
את התקציר של עבודת המחקר שלי תוכלו לקרוא באתר.
העבודה עסקה בניתוח פילוסופי של מכלול יצירותיו של הסופר הארגנטינאי ארנסטו סבטו: "המנהרה", "על קברים וגיבורים" ו"האבדון".
שנים של עבודה מאתגרת ומרתקת הסתיימו בתחושת סיפוק אדירה ובהצטיינות.
הפרק הזה בחיי, היה כרוך בעבודה מעמיקה, דקדקנית ויצירתית, שחייבה הסתגרות והתמודדות אינטימית, בראש וראשונה עם יצירותיו הספרותיות של ארנסטו סבטו, עם טקסטים פילוסופים רלוונטיים ושלל מאמרים אקדמאיים. ובכל אותה העת חסרה הייתי את האינטראקציה הבלתי-אמצעית עם קהל קוראים, עם אוהבי ספר, שלדידי, הם מרכיבים קהילה, גם אם ההרכבים שלה משתנים ממפגש ספרותי אחד למשנהו.
מכאן ואילך, המרתי את קהל הקוראים הצעיר, המתבגר, בקהל מבוגרים תאב-דעת וסקרן, שהארסנל/המלאי הספרותי שלו עשיר, והוא מביא עמו – אל הספר ואל ההרצאות – את השקפת עולמו, ניסיון חייו ומכלול רגשות וחוויות אמנותיות.
התחלתי דרכי כמרצה בקתדרה העממית, בארגוני מורים וגמלאים, בספריות ומכללות אחרות ואט-אט נוצרו והתווספו מועדוני קוראים, קהילות של קוראים ברחבי הארץ. קהלים אלו שונים אלו מאלו, ויחד עם זאת משותפת לכולם אהבת הקריאה. את האנשים והנשים שהכרתי במרוצת השנים, המתלווים למסע הספרותי שלי למדתי לאהוב, לכבד ולייחל למפגש הבא עמם.
הידע האקדמי והמקצועי שלי היה ועודנו חורג מעבר לתחום התמחותי, כל העת מתווספים יצירות ויוצרים ממחוזות ספרותיים מגוונים – מהספרות העברית ומהספרות המתורגמת כאחת, אינני חדלה ללמוד ולהעשיר את עולמי, שהוא המפתח לקריאה ספרותית עשירה, מעמיקה ומתחדשת.
במפגשי הספרות אני מציעה לקהל המשתתפים דיון חד-פעמי, אוטונומי, לצד סדרת מפגשים הממוקדת בנושא מאגד אחד. העיון המשווה בין היצירות השונות ואסטרטגיות הקריאה השונות – פילוסופית, פסיכולוגית, היסטורית ופואטית – מרכיבים יחד תמונה פנורמית עשירה ורחבה.
אני מתייחסת לכל אחת מהרצאותי כאל מפגש ספרותי שתכליתו להיות אירוע חוויתי – חוויתי מבחינה רגשית ומאתגר מבחינה אינטלקטואלית. התחושה החווייתית מושגת באמצעות אינטראקציה עם הקהל, ובזכות הנוכחות המתמשכת של המשתתפים במועדון הקוראים חודשי. עם חלוף הזמן הולכים ומתווספים, לדידם של המשתתפים, אופני הקריאה השונים, מגוון היצירות, העיון המשווה ביניהן, ומתעשרת חווית הקריאה של הספר הנידון מתחומי דעת נוספים – כל אלו הולכים ומצטברים, נערמים כקוביות לגו צבעוניות, ובסופו של דבר, כך אני מאמינה, השלם עולה על סך חלקיו.
תמונה ראשית: וינסנט ואן גוך
