כנס מוליטידע 2018
הרעיונות שנידונו בפאנל
בתחילת המושב ביקשתי לתת במה לחוויה האישית של הסופרים, ולהכרת הפרסונה הספרותית של הכותב. שהרי ספרות ילדים נגזרת מעולמם הרגשי והערכי של מחבריהם, מניסיון חייהם, מעמדתם הפואטית/הספרותית, וכמובן, מה"ארסנל" הספרותי שהשפיע עליהם בילדותם. אני מאמינה שכל סופר מביא עמו לא רק את ה'אני הכותב' ספרות לילדים ונוער אלא גם את ה'אני הקורא', וממילא הילד הקורא קדם לסופר הבוגר והכותב.
ספרות ילדים, כספרות למבוגרים, היא בראש וראשונה מעשה אמנות, יצירה אסתטית שמחוללת בקורא חוויה שהמנעד שלה רחב ומגוון: משעשעת, מרגשת, מעניינת או משעממת. יחד עם זאת, יש לה ערך ואופי דידקטי, המחנך לדרך חשיבה, ולאוריינטציה ערכית. ערכה של היצירה הספרותית, אפוא, איננו רק פואטי ואסתטי כי אם גם חברתי-תרבותי, ואופני קריאה שונים – אסתטיים וחינוכיים – מעשירים את חווית הקריאה ואינם מוציאים האחד את השני. ספרות הילדים, אפוא, ידועה גם בתפקידה כסוכנת חִברות שבכוחה להַבנות, לבסס, ולעצב תפיסות עולם והשקפות חברתיות, להנחיל אמונות, נורמות, ערכים ורעיונות.
בבואנו להצביע על מגמות עכשוויות אנו טוענים שבתקופות שונות האוריינטציות הרעיוניות, הפואטיות והעיצוביות משתנות, הן עוברות תמורות הנגזרות והמושפעות ממהלכים חברתיים ותרבותיים, שהם חוץ-ספרותיים. בחינה כזו מחייבת חלוקה של הספרים לתקופות, עיון משווה ביניהן, כאשר הדגש הוא על מגמה של השתנות – זהו תפקידו של המחקר. תחומי המחקר של ספרות ילדים הם רבים ומגוונים: אולם, יהיו מיקודם של המחקרים הללו אשר יהיו, הם מבקשים לחשוף את הנושאים ודרכי הייצוג שלהם בטקסט כאחד; את הנרטיבים, אפיוני הדמויות, וגם את הביטויים החזותיים-הוויזואליים שלהם.
בשלב זה בדיון התמקדנו במגמות העכשוויות בתחום המגדרי; חוקרים רבים סבורים שילדים בגיל הרך נחשפים באמצעות ספרי הילדים לערכים ולדפוסים מסוימים, והללו מתקבעים בתודעתם, ומעצבים אותם ואת זהותם . בתחום המגדרי יש לספרים משקל רב בהבניית יחסי מגדר:
בין שהם מבססים ומשמרים יחסי מגדר שמרניים וסטראוטיפיים, ובין שהם מערערים אותם וחותרים תחתם. ראוי לבחון מהי העמדה החברתית-תרבותית הנוכחת בספרות ילדים – האם היא מבססת אי-שוויון או מערערת אותו?
הקריאה המגדרית מתייחסת לייצוגי נשים וגברים, ילדים וילדות, גם ביצירות שהתמה המרכזית בהם אינה מגדרית. מומלץ לקרוא את מחקרה מאיר העיניים של החוקרת, גילה דנינו-יונה, שיצא כספר: "ילדות טובות – הבניית יחסים מגדריים בספרות הילדים הישראלית הקנונית" (בהוצאת רסלינג, 2017). אחרי שבחנה כ-400 יצירות במהלך שלושה עשורים מצאה החוקרת שהדרה המקבעת אי-שוויון מגדרי, הינה עדיין תופעה רווחת בספרות הילדים העכשווית. אמנם ניתן להצביע על מגמה של שינוי באופני הייצוג של נשים וגברים, אולם קריאה ביקורתית מגלה, לעיתים, שאין זו אלא מראית עין של שוויון בעוד שהטקסט מבסס נורמות מסורתיות וסטריאוטיפיות.
סופרי הפאנל התייחסו לשאלת אופני הייצוג של ילדות וילדים בספרות (כראוי או בעייתי), ולשאלה באיזו מידה, אם בכלל, העמדה הערכית הזו – של שוויון-מגדרי – מנחה אותם במהלך הכתיבה. מגוון הדעות והדוגמאות שהוזכרו היה מעניין ומרחיב את הדעת.
מגמה נוספת – המציעה לנו תפיסה שונה של 'ילדות' ו'ספרות לילדים' – היא המגמה הפוליטית. יש להבהיר שבמינוח "פוליטיקה" אין הכוונה למובנו הצר המזוהה עם עמדות פוליטיות ומפלגתיות, המוכרות לנו מהמרחב הציבורי-ממסדי, אלא במובנו הרחב – החברתי והמוסרי – כמתקיים ומובנה במערכת היחסים שבין בני האדם.
במשך תקופה ממושכת העמדה השלטת הייתה של דה-פוליטיזציה של ספרות הילדים. וכך, בעוד שבספרות למבוגרים הוצגו סוגיות חברתיות ומוסריות שבמחלוקת – כאפליה על רקע גזעי, או אתני, אלימות בתוך המשפחה, מין ועוד – בספרות הילדים תוארה הילדות כמציאות אחרת. מן הסתם מתוך רצון לגונן עליהם. אולם מגמה זו משתנה; הגישה האחרת גורסת שהילדות אינה מצויה מחוץ לפוליטיקה, לחברה, לזמן ולהיסטוריה, להיפך, היא מושפעת מהמציאות החברתית-פוליטית.
מחקר נוסף ומרתק בנושא זה יצא לאחרונה בספר: "אין ילדים מחוץ לפוליטיקה – ספרות ילדים ואוריינות פוליטית" מאת סלינה משיח (בהוצאת רסלינג, 2018). עמדה זו מדגישה שהילד איננו א-פוליטי, וילדים אינם מושאים פסיביים; החיים הפוליטיים של הילדים מתקיימים במעגל המשפחתי והחברתי – באלו וגם באלו מתקיימים עימותים, קונפליקטים והתנגשות בין ערכים, דילמות מוסריות, יחסי מרות וסמכות, הבניית זהות ועוד.
סופרי הפאנל הביעו את עמדתם באשר לגישה הטוענת לחשיבות הכלת הפוליטיקה בספרות לילדים, הבחינו בין ייצוגים פוליטיים שהיו מאמצים לבין אלו המעוררים את הסתייגותם, והביאו דוגמאות מהעשייה הספרותית שלהם.
העמדות השונות, ניסיונם כיוצרים ורשמיהם במפגשים עם ילדים קוראים, והאינטראקציה המפרה שנוצרה ביניהם – גלילה רון-פדר-עמית, מיכאל אבס, יונתן יבין ומאירה ברנע-גולדברג – עשו את הדיון למרתק, מרגש ומרחיב את הדעת.
תודה למשתתפי הפאנל, לציבור הספרניות ומנהלות הספריות ולמרכז הספר והספריות שערך את הכנס – מולטידע 2018.
