הסופרת והציירת הקולומביאנית, אמה רייס, מגוללת ברומן המורכב מ-23 מכתבים, את קורות חייה עת גדלה במנזר: חדרים נעולים, שפל העוני, חינוך קתולי נוקשה וחיפוש דרכי מוצא. המכתבים ממוענים לחרמן ובה היא מתארת כיצד היא ואחותה ננטשו על ידי הוריהם הביולוגיים, הועלו לרכבות, ובסופו של דבר הגיעו למנזר בבגוטה. רייס, הילדה הפוזלת, מתארת בכנות, בתמימות ובבהירות את שעבר עליה ועל חברותיה ששרדו בממסד קתולי אכזרי.
