"שוו בנפשכם", כתב דוסטוייבסקי, "בעל, שאשתו השליכה עצמה לדעת מן החלון לפני שעות מועטות, והריהי מוטלת לפניו על השולחן. הוא שרוי בתמהון-לבב, ועדיין לא עמדה לו השעה לכנס את עשתונותיו". על אף מצבו הנפשי המבולבל של הגיבור שאשתו התאבדה זה עתה, הוא מבקש "לכנס את עשתונותיו" ולברר לעצמו ולשומע סמוי את שאירע. בתיאור פסיכולוגי מרתק נחשפת אישיותם של הבעל והרעייה ומערכת היחסים ביניהם הטעונה משקעי העבר.
