במדור "לצאת מהקווים" שבבלוג שלי אשתף אתכם הפעם ברשמי מתערוכה ששמה דומה –
Out of Line. בתערוכה זו אוהבי הטקסט הספרותי יוכלו למצוא דמויות וסיפורים לא מילוליים כי אם וויזואליים.
במסגרת שבוע האיור 2018 התקיימה התערוכה בגלריה ביפו העתיקה של שתי אמניות: רונית בכר וג'רי שי שריג. האחרונה היא מעצבת אופנה ואדריכלית בהכשרתה, ורונית בכר היא אמנית ומעצבת מוצר.
כשם שסופרים שבים לא אחת למחוזות ילדותם, שבה ג'רי שי שריג לאיור דמויות ויצורים שנהגה לצייר בילדותה בבית סבתה, ושהיו לה מעין "חברים דמיוניים". כעת היא המירה את איורי הנייר בעבודות רקמה על בד, כשהדמויות משתרגות אלו באלו, כמתחקות ומשקפות את זרם התודעה שלה. יחד הן יוצרות סצנה גדושה בדמויות והתרחשויות שנרקמו בחוט שחור. הצופה חש בגודש של הדימויים ונדרש לבחינה של הפרטים. זו עבודה עמלנית, ועם זאת לא דקדקנית שכן החוטים נותרו במכוון משוחררים ורפויים, משתרבבים מטה מהציור הארוג.
זאת ועוד, העבודות תלויות במרכז חלל הגלריה באופן המזמין את המבקרים בתערוכה לשוטט ביניהן ולהתבונן גם בגב העבודה, מעין "חצר האחורית", ובאופן הזה לא רק שמהלך האריגה אינו מוסתר ומוצנע – אלא הוא גלוי לעין כל.
דרך הצגת העבודות, שהן פרי החלטה משותפת של האמנית יחד עם אוצרת התערוכה, חגית פלג רותם, דומה לכתיבה ספרותית המכונה, ארס פואטית, שבה מאפשר לנו הסופר להציץ ל"חדר עבודתו"; למעשה היצירה בהתהוותה, למערכת היחסים בין הסופר לדמויותיו, ובינו לבין קהל הקוראים.
בעבודותיה של ג'רי שי שריג הדמויות יוצאות מצורות ויוצרות סיפור, כל גיליון הוא סיפור מאויר וארוג, ללא טקסט מילולי. עבודות אלו נרקמו בשיתוף עם רוקמת בדואית, פאטמה סלים, מהעיירה לקייה שבנגב. זהו שיתוף פעולה חברתי-רבותי, אמנותי וכלכלי.
דמויותיה של רונית בכר מוצגות בגודל טבעי. ראשיתן של העבודות בצילומים של רונית בכר, שהיא הופכת אותן לאיורים ולבסוף האיורים מתורגמים לחיתוכי לייזר בלוח מתכת דק. כל הדמויות שנבחרו לתערוכה קופצות באוויר, וכך כמו הוקפאה התנועה הדינאמית, יחד עם זאת, תלייתן במרחק מה מהקיר השיבו לדמויות את הדינאמיות והקלילות שלהן, ואופן הארתן יצר צללים על הקירות שהנכיחו, גם הם, את הדימוי הממשי והצל שלו, את הדמות הנוכחת והאחר שלה.
גם כאן יש שילוב ושיתוף פעולה בין האמנית, צלמת-ציירת-ומעצבת מוצר, עם תהליכי ייצור מודרניים כמחשב ובית מלאכה המבצע את חיתוך הדמויות בלייזר.
בעוד שהספרות ממקדת את המבט בדמויות, ולעיתים אף "רוקמת" להן סיפורי דיוקן, האמנית רונית בכר, המעידה על משיכתה לפורטרטים, לדמויות אנושיות, מציגה דיוקנאות ומזמינה את הצופה לבדות את סיפורם.
