אנרי קישקה, אביו של מישל קישקה, שנעצר על-ידי הגסטאפו כשהיה בן שש-עשרה, ושרד את אושוויץ ובוכנוואלד ושורה של צעדות מוות הוא הניצול היחיד מבני משפחתו. עם שובו נשא אישה והקים משפחה, אך כניצולי שואה רבים אחרים נותר אסיר של זיכרונותיו, זיכרונות שלא מדברים עליהם, והחיים בבית התנהלו בצל סיוטים מושתקים. בנו, מישל קישקה, מאייר, קריקטוריסט וקומיקסאי, החליט להתמודד עם העבר של אביו ובני המשפחה באיורים, אך לראשונה בחייו גם כתב, ומהחיבור הזה נוצר רומן גראפי על זכר השואה. קישקה חושף בגילוי לב ובהומור את הכאב המשפחתי הבין-דורי ומצליח להתפייס עם עצמו ועם אביו.